יגאל באום

אם לשפוט לפי הפורנו והטכנולוגיה היפנית, בני אדם הולכים ומתרחקים אלה מאלה לטובת טכנולוגיה, הקלה יותר לחיזוי ומחקה התנהגות אנושית

המגזין WIRED פירסם ידיעה צנועה על מוצר חדש – רובוט השינה הראשון בעולם, המילה רובוט אולי מעט מוגזמת, כיוון שאין המדובר ברובוט במובן המקובל של המילה, אלא יותר במעין כלי עזר להירדמות, יותר מכול דבר אחר ה"רובוט" המדובר דומה לשעועית או כליה, גודל החפץ ככרית קטנה שצבעה בהיר והיא מבצעת שתי פעולות, היא מחקה את פעולת הנשימה והיא משמיעה קולות אותם ניתן לבחור: "רעש לבן", סיפורים, מוסיקת מדיטציה ואפילו פעימות לב, ניתן גם להקליט את עצמיכם וכך תוכלו להרדים את עצמיכם בקולכם.

המוצר הוא של חברת סטארט אפ בשם SOMNOX שהשיגה את ההון הראשוני בעזרת מיזם הדסטרט וניתן להזמין אותו בהזמנה מוקדמת בעלות של  549$. בפרסומים המוצר מוצג ככלי עזר להירדמות והרעיון הוא שהגוף האנושי מתאים את הנשימות שלו למי שנמצא לידו, במקרה הזה לכרית מכנית והסינכרוניזציה של הנשימות מאפשר לנשימות להיות מתואמות ובסופו של דבר מזרזת את ההירדמות.

בכל הצילומים המסחריים של החברה למכירה וקידום של רובוט השינה הדוגמנים המצולמים הם אנשים בסביבות גילאי ה-35-40, והם כמובן תמיד לבד במיטה, כלומר כלי העזר הזה מיועד לפחות לפי תפיסת החברה לאדם בודד וה"רובוט" הרך נראה אולי כייצוג (או תחליף) של בן זוג, בתמונות האנשים אינם מניחים את ראשם על הכר אלא שוכבים על הצד כשהם מחבקים אותו. כלומר יש לחוש באופן פיסי הדוק את רובוט השינה ולהיצמד אליו על מנת שהנשימות יסונכרנו ואז ההירדמות תהיה קלה יותר.

ביום בו פורסמה הידיעה על רובוט השינה, התפרסם ראיון בפודקאסט של המגזין האקונומיסט שעסק בהיחלשות מערכות היחסים והזוגיות ביפן כפי שהיא באה לידי ביטוי גם בירידה ביחסי מין באזור האורות האדומים של טוקיו ומעבר לשירותי מין "רכים" יותר המצריכים פחות מגע מיני פיסי מפורש. בראיון שהתקיים עם כתבת של המגזין ביפן היא ציינה כי החברה היפנית היא כבר שנים חברה מזדקנת, בה מערכות היחסים הזוגיות בירידה מתמשכת. צעירים חשים כי מערכות יחסים דורשות מאמץ גדול מדי, מורכבות מבחינתם ולכן מעדיפים להימנע מהן באופן גורף. לפיכך גם הילודה ביפן קטנה משמעותית.

סוציולוגים ביפן טוענים גם כי ככל שהאינטראקציה האנושית מתמעטת (כתוצאה מהטכנולוגיה) כך גם היכולות החברתיות של הצעירים מצטמצמות במיוחד בכל הנוגע ליצירת קשרים עם בני/בנות המין השני ואנשים מוצאים את עצמם נמשכים יותר לאינטראקציות פחות "אנושיות", כמו פורנו למשל.

ואכן, בהקשר של פורנו, תנופה חדש בז'אנר מתחילה לתפוס תאוצה – והכוונה למציאות מדומה, או כפי שהיא מכונה VR-PORN, מדובר בהפקות חדשות של חברות סרטי הפורנו, שתמיד היו כוח משמעותי בהנעה של טכנולוגיות חדשות כמו וידאו בסטרימינג וטכנולוגיית ה-DVD. הסרטים החדשים מצולמים מנקודת מבטו של הצופה, כלומר צרכן הסרט שחובש את מסכת המציאות המדומה. בפרק מספרו החדש של פיטר רובין, עורך במגזין WIRED, הוא מתאר בפירוט רב את דרכי ההפקה של סרטים אלו ואולם אחת המסקנות המעניינות היא כי סרטים אלה שמים הרבה פחות דגש על האקט המיני עצמו והרבה יוצר מכך על יצירת מגע עין, לחישות והבעות פנים, כלומר נושא ההחפצה או ההתרכזות באקט המיני הטכני עצמו מפנה את מקומו לנושאים של אינטימיות וקשר אישי.

צילום הסרטים הללו גם הוא שונה לחלוטין מהדרך בה מצולמים סרטי הפורנו ה"רגילים", ה"שחקן" פאסיבי לחלוטין ועליו להיות קפוא, לא לזוז ולא להשמיע קולות על מנת שהצופה החובש את מסיכת המציאות המדומה יוכל "להזדהות" או להרגיש את "דמותו" בצורה המוחשית ביותר.

כנראה לא במקרה הספר ממנו לקוח המאמר נקרא: "נוכחות עתידית" או אולי עתידנית, אם תעשיית הפורנו העצומה יכולה להצביע על כיוון כלשהו - כפי שעשתה זאת בעבר בכל הנוגע להתפתחויות טכנולוגיות לפחות - הרי כנראה יש כאן זיהוי של זרמים תת קרקעיים שמצביעים אולי על שינויים משמעותיים בכל הנוגע גם ליחסים אינטימיים.

האם קיים קשר בין הופעת רובוט השינה לבין הכניסה המאסיבית של טכנולוגיה אל תוך המרחבים האנושיים האינטימיים ביותר? האם התופעות להם אנו עדים בחברה היפנית ייחודיות רק ליפן? או שאולי מדובר על השפעה עמוקה יותר גם בחברות ובמדינות נוספות? השימוש בטכנולוגיה בחיינו הוא אינטנסיבי, בעיקר מכיוון שמדובר ביישומים המדגימים טשטוש גבולות, הטכנולוגיה איננה מתחילה כאשר אני "מדליק" משהו ואיננה מפסיקה כאשר אני מכבה כפתור. החיים שלנו כבר משולבים בתוך המרחב הטכנולוגי שאופף אותנו. אנחנו אמנם "מתחברים" ומתנתקים בכל פעם שאנו חוזרים לטלפון הנייד שלנו, ואולם ההתנתקויות הולכות ופוחתות ובעתיד נראה שכלל לא תהיינה קיימות.

חיבוק של כרית "נושמת" במיטה שלכם, איננה רק מתקן עזר להירדמות. זהו סמל, אבן דרך, עוד ייצוג של אדפטציה של הטכנולוגיה כתחליף אנושי, בדיוק כמו שהיפנים מתחילים להתרחק ממערכות יחסים אמיתיות כיוון שלא ניתן לשלוט או לצפות את מהלכן. כך חיבוק של כרית מכנית נושמת מכניס אותנו לריתמוס מכני קבוע שניתן לצפות אותו ולהבין אותו, הטכנולוגיה משקפת לנו את עצמינו, האלגוריתמים קוראים אותנו ומחזירים לנו את עצמינו, כך אנחנו הופכים את חיינו למעגל סגור המסונכרן איתם.

אלא שלכניסה של הטכנולוגיה לתוך המרחב האינטימי יש משמעות עמוקה יותר, הטכנולוגיה מייצרת עבורנו סיטואציות חדשות, הלכי רוח חדשים, נוחים יותר, נקיים מעימותים, סטריליים, אנחנו יכולים לקבל מה שאנחנו רוצים ללא המטען המעייף של הזולת, בחברות בהן הטכנולוגיה דומיננטית יותר נוצרים דפוסים חברתיים חדשים. מערכות יחסים נבחנות מחדש, עצם הרעיון של יחסים בינאישיים ובין מגדריים נבחן מחדש.

כרית נושמת יכולה לעזור לכם להירדם, אבל למה לעצור שם?


www.haaretz.co.il